✡️ דוגמת מגן דוד · star-david-pattern

מקדש מן השמים או בידי אדם

שיעור של הרב יהודה טאוב

📖 על מה השיעור?

המשך העיון בשתי הלחם: רש"י בסוכה מול רש"י ביחזקאל, יישובו של התפארת ישראל, "חומת אש סביב", והשאלות ההלכתיות שנותרו פתוחות

▶ לצפייה בשיעור
4 פרקים17 כרטיסים

❓פרק אשאלה שנוגעת להיום

1⏳לא שאלה של עוד מאה שנה

💡 בקיצור: השאלה אם המקדש יירד מן השמים או ייבנה בידי אדם קובעת איך מסתכלים על ההווה, ולא רק על העתיד הרחוק.

השיעור הזה הוא המשך לעיון במעשה שתי הלחם שהיה בחג השבועות. הרב הקדים שלא יעבור על כל המקורות, כי הסוגיה רחבה מאוד. הוא ביקש להראות רק כמה מקורות בודדים, כדי לעמוד על עיקרי השאלה.

והשאלה היא: האם בית המקדש השלישי יירד מן השמים, או שבני אדם יבנו אותו? הרב הדגיש שזו אינה שאלה תיאורטית על מה שיקרה בעוד חמישים או מאה שנה. היא נוגעת להיום. המעשה שהיה כבר נגמר, ועכשיו עומדת השאלה אם יש מה להתכונן לקראת השנה הבאה, ואיך.

מי שלומד שהמקדש יירד מן השמים, שואל את עצמו: בשביל מה להסתבך? נחכה, והכול יבוא מלמעלה. ומי שלומד שהמקדש ייבנה בידי אדם, אומר: אין למה לחכות. צריך להתחיל ללמוד, לברר, ולהכין.

חשוב לזכור שהדברים כאן הם לימוד עיוני של מקורות ושיטות, כפי שהוצגו בשיעור. כל הנוגע להר הבית ולהקרבה בזמן הזה שנוי במחלוקת גדולה בין גדולי הפוסקים, ואין בדברים הוראה למעשה.

2👥מה צריך כדי שיהיה קרבן ציבור

💡 בקיצור: קרבן ציבור צריך להיות מעשה של הציבור, ולכן לפי הדעה שהמקדש נבנה בידי אדם, יש צורך בהכנה ובתודעה ציבורית.

אחד המשתתפים שאל על המעשה שהיה: הרי לבסוף לא היה שם קרבן של ממש. הרב הסכים שיש כאן קושי, והזכיר את מה שנלמד קודם. קרבן ציבור אינו מעשה של יחיד. הוא צריך להיראות כמעשה של הציבור.

הרב אמר במפורש שאינו יודע כמה ציבור צריך כדי שזה ייחשב קרבן ציבור. זו שאלה מעניינת מאוד, ואין לו תשובה ברורה. אבל דבר אחד ברור לו: צריך שיהיה ציבור. מעשה שנעשה בחשאי, כמעט בהסתר, דומה יותר להנחת תפילין בסתר בימי רדיפות. זו מצווה של יחיד, ולא קרבן של הציבור.

ומכאן עולה ההבדל בין שתי ההשקפות. לפי מי שסובר שהמקדש ייבנה בידי אדם, צריך להתחיל זמן רב מראש: לפנות לרבנים, לברר את השאלות, ולעורר את התודעה הציבורית. זו הכנה שלוקחת זמן. לפי מי שסובר שהכול יירד מן השמים, אין צורך בהכנה כזו.

לכן, לפני שבוחנים את השאלות המעשיות, צריך לברר את היסוד: מה אומרים המקורות על דרך בניין המקדש.

📚פרק בהמקורות

3📖רש"י במסכת סוכה

💡 בקיצור: רש"י בסוכה כותב שמקדש העתיד יירד בנוי ומשוכלל מן השמים, ומשם השתרשה התפיסה הזאת בעם ישראל.

המקור המפורסם ביותר הוא רש"י במסכת סוכה. הגמרא שם עוסקת בתקנה שתיקן רבן יוחנן בן זכאי בעניין יום הנפת העומר, וחוששת שמא ייבנה בית המקדש, ויאמרו: אשתקד הלוא אכלנו משהאיר המזרח, וגם עכשיו נאכל.

רש"י שואל: איך אפשר לחשוש שהמקדש ייבנה בלילה או ביום טוב? הרי אין בונים את המקדש בלילה, ואין בונים אותו ביום טוב. ומתרץ רש"י: הדינים האלה נאמרו על בית ראשון ושני, שבני אדם בנו אותם. אבל מקדש העתיד שאנו מצפים לו, בנוי ומשוכלל הוא, ויגלה ויבוא מן השמים. ואם אין בונים אותו, אין מניעה שיופיע גם בלילה.

גם התוספות מביאים את הדברים. ומשם, אמר הרב, השתרשה התפיסה מאוד בעם ישראל. היא מופיעה בשירים ובפיוטים, ורבים מכירים אותה כאילו זו הדעה היחידה.

אבל הרב העיר שרש"י הזה, שמביא מדרש, אינו המקור היחיד. ויש בדבר נקודה מעניינת: לפעמים אנשים אוהבים מאוד רעיון מסוים, ולכן מתמקדים במקור אחד שתומך בו, ושוכחים מקורות אחרים.

4🤔מקדש שיורד מן השמים – האם הוא כשר?

💡 בקיצור: חפצי מצווה צריכים להיעשות בידי אדם ובכוונה, ולכן תפילין או ספר תורה שירדו מן השמים אינם כשרים למצווה.

בדרך אגב שאל הרב שאלה מעניינת: נניח שבית המקדש באמת יורד מן השמים. האם הוא כשר? כדי להבין את השאלה, הוא הביא דוגמה. אם תפילין היו יורדות מן השמים, האם אפשר להניח אותן?

רבים מן המשתתפים חשבו שוודאי כשרות. הרי הקדוש ברוך הוא עשה אותן! אבל הרב הסביר שלפי הפשטות אינן כשרות. תפילין צריכות להיכתב בידי אדם, יצור של בשר ודם, שכותב אותן לשמן. מלאך אינו יכול לכתוב לשמה. כך גם ספר תורה שירד מן השמים: אין מקיימים בו מצוות ספר תורה, ואין קוראים בו בציבור.

חפץ כזה יכול להיות דבר נפלא. אפשר לשים אותו במוזיאון, אפשר לראות בו סגולה, והוא ודאי שווה הון. אבל לקיים בו מצווה אי אפשר.

ומה עם אוכל שירד מן השמים, כמו המן? באוכל אין בעיה. מותר לאכול אותו. ההבדל הוא שבחפצי מצווה התורה דורשת מעשה של אדם. השאלה הזאת מחדדת את העיקר: יש משמעות גדולה לכך שבני אדם עושים את המצווה בעצמם.

5📐רש"י ביחזקאל

💡 בקיצור: רש"י ביחזקאל מפרש שהנבואה נכתבה כדי שבני אדם ידעו לבנות את הבית לעת קץ.

ועכשיו הביא הרב מקור שלדבריו כמעט אינו מוכר, אף שמשקלו גבוה הרבה יותר. אותו רש"י, בפירושו לספר יחזקאל, מפרש פסוק מפורש בתנ"ך. כאן אין מדובר במדרש שרש"י מביא, אלא בפירוש פשוטו של פסוק.

בפרק מ"ג בספר יחזקאל, הנביא מתאר את מבנה הבית העתידי, ואומר שהוא כותב את הדברים כדי שישמרו את צורת הבית ויעשו אותו. ורש"י מפרש: וילמדו תכונת הבית וצורתו, כדי שידעו לעשותו לעת קץ.

כלומר, יחזקאל כתב בנבואתו איך ייבנה בית המקדש, כדי שבני האדם שיחיו באותה תקופה יידעו איך לבנות אותו. אם המקדש יירד מוכן מן השמים, אין צורך ללמד אף אחד איך לבנות.

אם כן, לכאורה רש"י סותר את עצמו. במסכת סוכה הוא כותב שהמקדש יירד מן השמים, וביחזקאל הוא כותב שבני אדם יבנו אותו. ויש כאן פסוק מפורש שנכתב כדי להדריך את בני האדם. איך מיישבים את הדברים? בשיעור הובאו כמה דרכים.

🔥פרק גסייעתא דשמיא

6🧱זכו – בונים בעצמם

💡 בקיצור: לפי דברי הרב נבנצל שהובאו בשיעור, אם יזכו ישראל יבנו בעצמם, ורק אם לא יזכו יירד המקדש מן השמים.

הדרך הראשונה שהביא הרב היא דברי הרב נבנצל. הרב ציין שהדברים האלה אינם אהובים על הכול, אבל כך אמר. הוא פתח במאמר חז"ל הידוע: "זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה".

ופירש: אם יזכו ישראל, יתקיים מה שכתוב ביחזקאל, והם יבנו בעצמם את בית המקדש. ואם לא יזכו, ויתעצלו, ויאמרו על כל דבר "כשיבוא המשיח", אז אין ברירה, והמקדש יירד מן השמים.

הרב העיר שזה הפוך ממה שאנשים רגילים לחשוב. אנשים מדמיינים שהירידה מן השמים היא הדרג הגבוה, משהו מיסטי ונפלא. זה גם נשמע פופולרי יותר. אבל לפי הפירוש הזה, דווקא הבנייה בידי אדם היא הזכות הגדולה, והירידה מן השמים היא מה שקורה כאשר לא זכינו.

המסר של הפירוש הוא שאין לחכות בחיבוק ידיים. אדם שאומר "יבוא המשיח ויביא הכול" מוותר על זכות. מי שמשתוקק לבנות ולהכין, הוא שזוכה.

7🌙בין חלום לעבודה

💡 בקיצור: התפיסה שהכול יגיע מלמעלה נוחה ומושכת, אבל היא עלולה להפוך את הציפייה לגאולה להמתנה פסיבית.

הרב חזר והדגיש נקודה שעלתה כמה פעמים בשיעור. הרעיון שהמקדש יירד מן השמים מושך את הלב. הוא נשמע מיסטי, נעלה ומרומם. אדם יושב בביתו, ולפתע הכול מגיע מוכן מלמעלה.

אבל יש בו גם סכנה. מי שמחזיק רק בצד הזה, עלול להפוך את הציפייה לגאולה להמתנה פסיבית. על כל שאלה הוא עונה: יבוא המשיח ויסדר. על כל הצעה לפעול הוא אומר: עוד לא הגיע הזמן. כך הציפייה, שהיא מצווה גדולה, נעשית סיבה לא לעשות דבר.

ומנגד, הרב לא ביטל את המקורות שמדברים על מקדש מן השמים. רש"י בסוכה הוא רש"י, והמדרש הוא מדרש. השאלה היא איך מבינים אותם יחד עם הפסוק ביחזקאל. ולכך באים דברי התפארת ישראל, שמחברים בין הצדדים בדרך מופלאה.

8📜שאלתו של התפארת ישראל

💡 בקיצור: התפארת ישראל שואל: אם המקדש יירד מן השמים, בשביל מה כתב רבי מסכת שלמה על מידות הבית?

דרך שנייה מביא התפארת ישראל, הפירוש הנפוץ על המשניות. בתחילת מסכת מידות הוא שואל את אותה שאלה, בניסוח חד.

רבי טרח וכתב מסכת שלמה על מידות בית המקדש: האורך, הרוחב, הגובה, המזבח והשערים. בשביל מה? אם המקדש יירד מוכן מן השמים, למי הוא מלמד את המידות? את השמים? הרי למעלה אין צורך במשנה כדי לדעת כמה אמות גובה המזבח.

ובאמת, הרמב"ם עצמו כותב שמסכת מידות נכתבה כדי שכאשר ייבנה הבית, ישמרו ויעשו את התבנית ההיא. לכן, אומר התפארת ישראל, צריך לומר שאנחנו בונים את הבית. בני ישראל יבנו אותו בעצמם, ולשם כך נכתבו המידות.

אבל אז נשאלת השאלה: מה נעשה עם המדרש שרש"י הביא בסוכה, שהמקדש יגלה ויבוא מן השמים? כאן מביא התפארת ישראל פירוש שהרב כינה גאוני.

הפירוש הזה אינו מבטל אף אחד מן המקורות. הוא נותן להם משמעות חדשה.

9✨מה פירוש "מן השמים"

💡 בקיצור: לפי התפארת ישראל, "מן השמים" פירושו סייעתא דשמיא מיוחדת, ולא בניין שנופל מוכן מלמעלה.

אומר התפארת ישראל: ודאי שישראל יבנו את הבית בעצמם. אלא שהכוונה במדרש שהמקדש יירד מן השמים היא שתהיה סייעתא דשמיא מיוחדת. כמעט שאין סיכוי שבני אדם יצליחו לבדם, ולכן ה' יעזור לישראל בדרכים שאינן צפויות.

כך הסביר הרב: "מן השמים" אין פירושו שבניין שלם צונח מלמעלה. פירושו שהקדוש ברוך הוא יעזור, יעשה הרבה סייעתא דשמיא, והעמים יסכימו. איך זה יקרה? את זה צריך להשאיר לבורא עולם. הוא יודע לסובב את הדברים בדרכים שאיש אינו יכול לחזות מראש.

וכך מתיישבים שני המקורות. מצד אחד, הפסוק ביחזקאל מלמד איך בונים את הבית, ובני אדם צריכים לבנות. מצד שני, המדרש מלמד שהבנייה תהיה בעזרת שמים מיוחדת, עד כדי כך שאפשר לומר שהבית בא מן השמים.

אחד המשתתפים הזכיר את מה שאנו אומרים בתשעה באב, בתפילת "נחם": "כִּי אַתָּה ה' בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ". לכאורה, זה מקור מפורש שהמקדש יירד באש מן השמים. אבל גם כאן הרב הראה שיש פירוש אחר.

10🛡️"חומת אש סביב"

💡 בקיצור: הפסוק "חומת אש סביב" מתפרש כהגנה שה' נותן, שהיא כמו חומה, ובאותו אופן אפשר להבין "באש אתה עתיד לבנותה".

תפילת "נחם" ממשיכה בפסוק מזכריה: "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ". הרב סיפר שפעם פתח את רש"י על הפסוק, כדי לראות איך הוא מפרש אותו.

לפי מה שהביא הרב, פירוש "חומת אש" הוא שה' מטיל מורא ופחד, ולכן העיר מוגנת כאילו יש חומה מסביב. אין צורך בחומה של אבנים, כי ה' עצמו שומר.

כדי להמחיש, הזכיר הרב את ירושלים לפני כמאה וחמישים שנה. יהודים לא העזו לגור מחוץ לחומות העיר העתיקה. היה צפוף מאוד, ולא היה אוויר לנשימה. משה מונטיפיורי בנה שכונה חדשה ויפה מחוץ לחומות, בית לכל משפחה, ואיש לא רצה לעבור. כולם פחדו. בסוף הוא נאלץ לשלם לאנשים כדי שיעברו, ולאט לאט התמלאה השכונה.

והיום יהודים רבים גרים בשכונות גדולות מחוץ לחומות, ואין שם חומה כלל. כך, אמר הרב, אפשר לראות את הפסוק "חומת אש סביב" מתקיים. וכך גם "באש אתה עתיד לבנותה": אין הכוונה דווקא לאש שיורדת מן השמים, אלא לעזרה של ה' שנותן כוח וסייעתא דשמיא.

11📚ללמוד כדי שיבוא

💡 בקיצור: אל יאמר אדם "כשיבוא המשיח נלמד", אלא ילמד כדי שיבוא, כי עצם הלימוד הוא חלק מבניין המקדש.

הרב סיפר שפנה לאחד המכונים העוסקים הרבה בהלכות קרבנות, וביקש מהם התייחסות למעשה שתי הלחם. הם סירבו להגיב. הרב תהה: אם אין לומדים כהכנה למעשה, בשביל מה לומדים את כל הדברים האלה? התשובה ששמע הייתה שהלימוד נועד להכין את הלבבות.

לפי התפארת ישראל, התמונה שונה. יש כאן שילוב: בני אדם בונים, והקדוש ברוך הוא מסייע. השכינה, ההשראה האלוקית והסיוע הנסי באים מלמעלה, אבל הבנייה עצמה נעשית בידי ישראל, כמו שכתב רש"י ביחזקאל.

ולכן, כך הסיק הרב, חובה ללמוד את תבנית הבית ולהתכונן לבנייה מעשית. צריך לצפות לנס, אבל צריך גם לפעול במה שאפשר.

ומכאן היסוד: אל תאמר "כשיבוא המשיח נלמד". אלא למד כדי שיבוא המשיח. עצם הלימוד הוא חלק מבניין המקדש. כשמתעמקים בדבר, מתכוננים ומכינים, ומתחילים במה שאפשר לעשות, כבר בונים את הבית.

מכאן עבר השיעור לשאלות ההלכתיות שהתעוררו בעקבות המעשה.

⚖️פרק דהשאלות ההלכתיות

12🍞אפייה בחוץ ואפייה בפנים

💡 בקיצור: חז"ל לימדו שלישת שתי הלחם בחוץ ואפייתן בפנים, והשאלה היא אם זה מעכב בדיעבד.

השאלה הראשונה נוגעת לאפיית הלחם. בגמרא נאמר על שתי הלחם: לישתן בחוץ ואפייתן בפנים. כלומר, את הבצק לשים מחוץ למקום המקדש, אבל אופים אותו בתוך המקדש. כך גם פוסק הרמב"ם.

במעשה שהיה, הלחם נאפה בחוץ. לא הייתה דרך לאפות אותו בפנים. ולכן עולה שאלה: האם "אפייתן בפנים" היא רק מצווה לכתחילה, או שזה מעכב גם בדיעבד? אם זה רק לכתחילה, אולי הלחם כשר. אם זה מעכב, הלחם פסול.

הרב הזכיר שבזמן המקדש היו משפחות מיוחסות שידעו את מלאכת האפייה. היו להן לשכות בתוך מקום המקדש, ושם הכינו את הלחם. ידיעה כזו היא חלק מן העבודה, וכיום אין לנו אותה.

זו שאלה מעניינת מאוד, ואין עליה הכרעה פשוטה. היא מראה כמה פרטים יש בכל מצווה, וכמה צריך לברר לפני שאפשר לומר שהמעשה נעשה כהלכתו.

13💧חינוך הכהן וכניסה בטומאה

💡 בקיצור: כהן שעבד בלי מנחת חינוך, וכניסה בטומאה כשאולי לא היה קרבן, הן שתי שאלות שנשארו פתוחות.

השאלה השנייה נוגעת לחינוך הכהן. התורה מצווה שכל כהן, כשהוא מתחיל לעבוד, מביא קרבן מיוחד: עשירית האיפה, מנחת החינוך שבה הוא "חונך" את עצמו לעבודה. הכהן במעשה הזה מעולם לא הביא מנחת חינוך. האם עבודתו כשרה בדיעבד?

היו שסברו שכן. לפי דעתם, כשאין ברירה, עצם העבודה הראשונה היא שמחנכת את הכהן. המעשה עצמו הופך אותו לכהן שהתחנך. אבל גם זו שאלה שאין לה תשובה מוסכמת.

השאלה השלישית היא זו שעלתה בפי רבים: הכניסה בטומאה. טומאת מקדש היא מן האיסורים החמורים שבתורה. ויש כלל שטומאה דחויה, או הותרה, בציבור, כלומר שבקרבן ציבור מותר להקריב גם בטומאה.

אבל כאן יש דילמה קשה. אם בסופו של דבר המעשה לא נחשב לקרבן, ייתכן שהכניסה הייתה שלא כדין. מנגד יש מי שאומר שעצם הכוונה לעשות עבודה, לשם עבודה, היא שהתירה את הכניסה, גם אם בפועל העבודה לא יצאה לפועל. גם זו שאלה פתוחה.

14🌾תבואת הארץ והנפה בלי מזבח

💡 בקיצור: שתי הלחם באות דווקא מתבואת ארץ ישראל, והרב שטרנבוך העלה שאולי אין הנפה בלי מזבח.

שאלה נוספת שהועלתה היא אם אפשר להביא את שתי הלחם מתבואת חוץ לארץ. כאן ההלכה פשוטה. בתורה כתוב "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ", ו"מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם". שתי הלחם באות דווקא מתבואת ארץ ישראל, ואין טעם להביא אותן מחוץ לארץ.

ויש שאלה עמוקה יותר. הרב שטרנבוך, שהרב תיאר כמי שדעתו מעניינת מאוד, כבר שאל לפני זמן רב: למה איננו מניפים היום את שתי הלחם? ההנפה עצמה אינה צריכה מזבח, ולכאורה אפשר היה לקיים אותה.

ותירץ שאולי אי אפשר להניף סתם במקום הר הבית. ההנפה היא "לפני ה'", ואמנם הרמב"ם כותב במפורש שהמקום קדוש גם היום. אבל אולי צריך שיהיה מזבח, ובלי מזבח ההנפה אינה כשרה.

הרב העיר שזו הצעה מעניינת, אך לא הובאה לה ראיה. ומיד חזר לשאלה שעלתה בתחילת השיעור: כמה ציבור צריך כדי שזה ייחשב קרבן ציבור? האם צריך סנהדרין מחודשת? אלה שאלות שנוגעות ישירות לשנה הבאה, ומי שרוצה להתכונן צריך לברר אותן כבר מעכשיו, בלימוד ובשאלת חכמים.

15👘האבנט ושיטת הרמב"ם

💡 בקיצור: לדעת רש"י האבנט כולו פשתן, ולדעת הרמב"ם יש בו צמר ופשתן, ובבגדי כהונה הדבר מותר רק בשעת העבודה.

שאלה מעניינת נוגעת לבגדי הכהונה, ובמיוחד לאבנט, החגורה של הכהן. יש בזה מחלוקת בין רש"י לרמב"ם. לדעת רש"י, האבנט של כהן הדיוט עשוי כולו פשתן, ואז אין שום בעיה. לדעת הרמב"ם, יש באבנט גם צמר צבוע וגם פשתן. כלומר, יש בו כלאיים, שעטנז.

שעטנז מותר בבגדי כהונה, אבל רק בשעת העבודה. הכהן שהניף את הלחם נהג לפי שיטת הרמב"ם, ולבש אבנט של כלאיים. וכאן ראו המשתתפים, בסרטון שהוצג בשיעור, דבר מעניין. לאחר ההנפה, הכהן ביקש שלא יזיזו אותו מיד. הסיבה: העבודה נגמרה, ועכשיו כבר אסור לו ללבוש את האבנט. הוא הוריד אותו בסבלנות, קיפל את הכול, ורק אחר כך יצא.

יש שואלים: למה להסתבך? אפשר לנהוג כרש"י, ולעשות אבנט של פשתן בלבד. אבל צריך לבדוק עוד דבר. לפי הרמב"ם, האם אבנט של פשתן בלבד פסול, או שהצורה שהרמב"ם מתאר היא רק לכתחילה? גם בזה יש דעות.

16✂️פרועי ראש

💡 בקיצור: כהן אסור לו להיכנס כשהוא מגדל פרע יותר משלושים יום, והשאלה אם פאות ארוכות נחשבות לכך.

עוד שאלה הלכתית עלתה ממראהו של הכהן. בתורה ובספר יחזקאל נאמר שכהן אסור לו להיכנס לעבודה כשהוא פרוע ראש. הגמרא אף אומרת שכהן שנכנס כשראשו פרוע חייב מיתה בידי שמים. כמו שתוי יין, כך גם פרוע ראש.

מה נחשב פרוע ראש? שיער שלא נגזז שלושים יום. הכהן במעשה הזה הקפיד והסתפר לפני העבודה, אבל השאיר פאות ארוכות, כמנהג חסידים, שמתחילות מלמעלה ויורדות. האם הפאות האלה הן שערות הראש? לכאורה כן. מעיקר הדין, הפאות שאסור להקיף הן רק הקטע שבין הרקה לאוזן. השאר הוא מנהג.

ואם כן, נשאלת השאלה: האם מותר לכהן לעבוד כשחלק משערות ראשו גדל שנים רבות? אפשר היה לומר שהאיסור הוא רק כשהמראה פרוע, וכאן המראה מסודר ומקובל. אבל הרב העיר שהתורה לא חילקה. שיער הראש שגדל יותר משלושים יום אסור, בין שנראה פרוע ובין שלא.

הנקודה אינה עניין של מראה, אלא של דקדוק בהלכה. באיסור חמור כזה, כל פרט קטן צריך בירור.

17🏛️כינוס חכמים שיכריע

💡 בקיצור: לשאלות האלה אין תשובה מפורשת בתורה, ולכן צריך שחכמי הדור יתכנסו ויכריעו את ההלכה.

ומה התשובה לכל השאלות האלה? הרב אמר במפורש: אין תשובה. כלומר, אין תשובה חד וחלק כתובה בתורה. לא על האפייה, לא על החינוך, לא על הטומאה, לא על האבנט ולא על הפאות. אין מה לחפש, כי אין שורות כתובות שמכריעות.

אז מה עושים? הרב הסביר שצריך שיהיה כינוס של חכמים. שחכמי הדור ישבו יחד, ידונו בשאלות, ויחליטו את ההלכה. ומה שמחליטים חכמים כאן, בעולם הזה, זו ההלכה. "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא".

אין בזה שום בעיה עקרונית. כל דור והחכמים שבו. כשם שחכמים בכל דור הכריעו בשאלות שעמדו לפניהם, כך גם חכמי הדור הזה יכולים להכריע, אם יתכנסו וישבו יחד.

ובכך חוזר השיעור לנקודת הפתיחה. השאלה אם המקדש יירד מן השמים או ייבנה בידי אדם קובעת גם את היחס לשאלות האלה. מי שסובר שבונים בידיים, יודע שצריך ללמוד, לברר ולהכין. וכל זה, כאמור, כלימוד עיוני, ובתפילה שה' יאיר את עינינו ויבנה את ביתו במהרה בימינו.

⭐ מה למדנו היום?

#שבועות#שתי הלחם#בית המקדש#תפארת ישראל#רש"י#גאולה
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה